שזור, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עיריית כרמיאל ואח'

פסק דין

1.זו תובענה למתן פסק דין הצהרתי שעניינה בהפקעת קרקע חקלאית בשטח של 20 דונם במקרקעין הידועים כגוש 19187 חלקות 62, 14-18, 10-11 (להלן: "המקרקעין"), הנמצאים בתחום שיפוטה המוניציפאלי של נתבעת 1, עיריית כרמיאל (להלן: "העירייה").

2.במסגרת התובענה התבקש בית המשפט להצהיר כדלקמן: שעל נתבעים 1-2 לפצות ביחד ולחוד את התובעת בגין שווי ההפקעה של המקרקעין (מתוכם 12,810 מ"ר על פי תוכנית ו-7,190 מ"ר שלא על פי תוכנית); שהעירייה מחזיקה במקרקעין שלא כדין וזאת עד למועד ההפקעה, וממועד ההפקעה בשטח בגודל של 7,190 מ"ר ללא הפקעה; ליתן כל סעד הצהרתי אחר שייראה דרוש וצודק בנסיבות העניין; לפצל את הסעדים, ככל שנדרש, לצורך הגשת תביעה כספית במועד מאוחר יותר, לכשיתגבשו הסכומים (סעיף 81 לכתב התביעה המתוקן).

העובדות הרלוונטיות

3.התובעת, שזור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "שזור"), היא אגודה חקלאית שיתופית הנתונה להליכי שיקום מזה כעשרים שנה. נתבעים 3 הם נושיה של שזור (להלן: "נושי שזור"), שהוכרו במסגרת הסכם להסדרת חובות, שקיבל תוקף של פסק משקם חלקי, ובמסגרתו ניתנו על ידי המשקם צווי עיקול, מניעה ואיסור דיספוזיציה ביחס לנכסיה של שזור, לרבות זכויות במקרקעין.

4.שזור החזיקה במקרקעין מושא התובענה, המהווים חלק ממשבצת המושב ונמצאים באזור התעשייה בדרום מזרח העיר כרמיאל, בהתאם לחוזה שכירות (משבצת תלת שנתי) שנחתם ביום 15.9.97 (להלן: "חוזה המשבצת", נספח א' לכתב התביעה המתוקן) בין שזור, הסוכנות היהודית לארץ ישראל (להלן: "הסוכנות") ונתבע 3, מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").

5.ביום 10.9.10 אושרה תוכנית ג/19051, שיזמה העירייה, להרחבת בית העלמין של כרמיאל (להלן: "התוכנית" או "תוכנית ג/19051"), בה נקבע שכל השטחים על פיה לצרכי ציבור יופקעו על פי סעיפים 188-190 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") ויירשמו על שם העירייה.

6.ביום 29.1.12 המינהל שלח לשזור מכתב, בו הודיע לה על כוונתו לפעול לתפיסת המקרקעין בשטח של 20 דונם, תוך גריעתם ממפת המשבצת וממכסת הקרקע של שזור:

"הנדון: שזור- הודעה על כוונה לתפיסת שטח חקלאי המתייחס לשטח הכלול בתוכנית ג/19051, כר/מק/2371/1 בגודל של 20 ד':

1. ...

2. הננו להודיעכם כי בהתאם לתוכנית ג/19051 שקיבלה תוקף ברשומות ב-1/12/2011 ותוכנית כר/מק/2371/1 שקיבלה תוקף ברשומות ב-9/6/2002 ושעניינן בית עלמין, ומהוות חלק מגו"ח: 62, 13-17, 11, 19187/10, 19165/1; וגו"ח 19187/12 (להלן "חטיבת הקרקע") והינה נדרשת לעיריית כרמיאל להעמידה לשימושה כאמור.

3. לפיכך, הריני להודיעך כי חטיבת הקרקע נדרשת לעיריית כרמיאל, והינכם נדרשים להחזירה בהתאם ולא יאוחר משלושה חודשים ממועד משלוח ההודעה.

4. בנושא הפיצויים הנכם מופנים לעיריית כרמיאל.

5. מפת משבצת וחוזה משבצת שזור יעודכנו בהתאם והשטח יגרע ממכסת הקרקע המגעת לשזור."

7.מספר חודשים לאחר מכן, לאחר שביום 25.6.12 החל קבלן מטעם העירייה לבצע במקרקעין עבודות להכנת בית העלמין, פנתה שזור לעירייה בדרישה שזו תצא מהמקרקעין, בהתחשב בצווי המשקם ומאחר שלא בוצעה על ידה הפקעה. העירייה לא נענתה לדרישה, ושזור הגישה תביעה לבית משפט השלום למתן פסק דין הצהרתי, שיורה שהעירייה אינה רשאית לבצע עבודות במקרקעין עד שלא תבצע את הליך ההפקעה כנדרש. הבקשה נידונה בפני כב' השופטת חן-ברק (ת"א (חי') 2117-07-12 שזור נ' עיריית כרמיאל), ונדחתה בהחלטה מיום 22.7.12 (נספח י"ט לכתב התביעה).

8.ביום 10.10.12 הגישה שזור את התביעה שבפניי, כאשר בין השאר התבקש בית המשפט להורות לעירייה ולמינהל להפקיע את המקרקעין. לטענת שזור, רק לאחר שהעירייה הגישה את כתב הגנתה נודע לה שהמקרקעין כבר הופקעו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה כרמיאל (להלן: "הוועדה המקומית"), בהודעה שפורסמה ברשומות ביום 4.7.12 (נספח א' לכתב ההגנה מטעם העירייה). בשל כך הגישה שזור כתב תביעה מתוקן ביום 24.4.13.

9.לפי החלטתי מיום 28.1.14 (עמ' 5 לפרוטוקול), בשל העובדה שלא היה צורך בשמיעת עדויות, צירפו הצדדים לתיק בית המשפט תיקי מסמכים, וטענו טענותיהם בעל-פה. הצעתי להם לנסות שוב להסדיר את התביעה ביניהם, ולכן עיכבתי את מתן פסק הדין בכמה ימים.

תמצית טענות הצדדים

טענות שזור

10.שזור טוענת בכתב התביעה המתוקן, שגרסאותיו השונות של המינהל גרמה לה חסרון כיס ופגיעה חמורה ויסודית בזכויותיה בכך שנמנעה ממנה היכולת ו/או הזכות להגן על נכסיה ולקבל צו מניעה בהליך השיפוטי, מאחר שהמינהל שינה עמדתו שלא כדין, כאשר נראה שעמדתו בבית משפט שלום הייתה אך לסכל את הליך צו המניעה ותו לא. לפיכך, כך לטענתה, יש להחיל על המינהל את כלל ההשתק השיפוטי. כבר עתה אומר, שאין קשר בין כלל ההשתק השיפוטי, להוצאות כשביכול גרם המינהל לשזור, שלא נתבעו בהליך שבפניי.